<h1>רבינו יהונתן מלוניל — הלכ' מקואות</h1>
<h2>דף פב:</h2>
אבל במקוה שלם לא מיפסיל במים שאובין ואפילו הן טובא, דתנן היו בו ארבעים סאה ממלא בכתף, ומדלא קא יהיב שיעורא וקאמר שהוא נותן לתוכו עד שיחזרו המים למראיהם, ש"מ דמקוה שלם אינו נפסל אלא אפילו בכמה שאובין ואפילו ברובה ואפילו בכפלי כפלים, ואי קשיא לך מאי דגרסינן ביבמות בפ' הערל [פ"ב ע"ב] מקוה שיש בו ארבעים סאה מכוונות נתן סאה ונטל סאה כשר ואמר ר' יוסי ואמר ר' יוחנן עד רובו, ואמרי עלה מאי עד רובו דלא נשקול רובו דאשתייר רובו, לא דמי דהתם משום דנתן ונטל הוא, אבל נתן ולא נטל לעולם אינו נפסל. וטעמא דמילתא דכתיב [ויקרא י"א] מקוה מים יהיה טהור, מקוה שהוא שלם טהור הוא שוב אין פסלות באה עליו, ודוקא כל זמן שיש לו מראה מים אם נשתנו מראן פסול עד שיתן לתוכו מים יפים עד שיחזרו המים למראיהם.
וכתב הרב ר' אברהם בר' דוד ז"ל מקוה שיש בו מ' סאה מכוונות ונפלו בו מ' סאה מים שאובין והוא אינו בור סיד שאינו מאבד טיפה והוא הולך כל יום ויום הלוך וחסור, כי חסרי מיא מידי מיד נפסל דהא אימעיט להו (והוא הולך כל יום ויום הלוך וחסור) ממקוה טהרה, ואי הוה במקוה (מ') [מ"א] סאה כשרים ונפלו בו מ' ואחת שאובין מכי חסרי שני סאין ועוד אסור לטבול אע"פ שישלימוהו מי גשמים כיון שפסלוהו שוב אינו כשר.
